אתם נמצאים כאן:   עמוד הבית"הכל זורם" - על streaming וזכות השידור

"הכל זורם" - על streaming וזכות השידור

את שידורי ערוץ ה- MTV בשנת 1981 פתח קליפ השיר Video killed the radio star בביצוע להקת The Buggles. במובנים רבים, הנבואה הגשימה את עצמה: המעבר מאודיו ברדיו לוידאו בטלוויזיה אכן סימל תחילתה של מהפכה. כמעט 30 שנה מאוחר יותר, דומה שהאינטרנט – על שלל טכנולוגיות השידור שלו, שיתוף הקבצים, ה- streaming וכיו"ב – פועל באופן דומה על כוכבי הטלוויזיה, הוידיאו והאודיו גם יחד. האמנם?

דיני זכויות היוצרים, ובתי המשפט המפרשים אותם, נאלצים להתמודד עם סיטואציות מורכבות שהן תולדת עידן האינטרנט. הלכות חדשות נקבעות ע"י בתי-המשפט כעת, לעתים סותרות זו את זו. פסיקות תקדימיות נהפכות ע"י פסיקות תקדימיות יותר – בהתאם להרכב השופטים בדן בתיק, ולהשקפותיו הפרטניות על האיזון הראוי בין קניין רוחני לבין האינטרס הציבורי בחופש המידע והרחבת הידע.

 

חוק זכות יוצרים החדש (2007) חל על הרשת בהקשרים שונים אף אם אין בו התייחסות ישירה אליה. לעומת זאת, חקיקה ישירה ומקיפה בתחום דיני האינטרנט טרם נעשתה בישראל. הצעת חוק מסחר אלקטרוני (2008), אשר ניסתה להסדיר כללים בדבר אחריות הסוכנים השונים ברשת (ספקי תשתית, ספקי תוכן, גולשים) ודרכי פעולה במקרי הפרה או עוולה ("הליכי הודעה והסרה") - נגנזה בשלב זה. מכאן חשיבותו של בית-המשפט בקביעת הדין.

 

בכל הקשור לזכויות היוצרים, מאז ומעולם נטו הן החוק והן הפסיקה לשמר בקפדנות את כוחו של היוצר בזכויותיו הכלכליות. העונש על הפרת זכות יוצרים – בין אם נעשתה בתום לב, בטעות, לעתים אף בחוסר מודעות – הינו סנקציה כספית גבוהה. האחריות, במונחים משפטיים, הינה כמעט מוחלטת.

 

בתחילה, נטו בתי המשפט להחיל כללים אלה גם על הפרת זכויות יוצרים באינטרנט. משפטי הענק כנגד תוכנות או פורטלים של שיתוף קבצים בארה"ב (Napster ודומיה) קבעו איסור מוחלט על שימוש בתשתית האינטרנטית לביצוע מה שנתפס מאליו כהפרה של זכויות היוצרים בתוכן המוסיקלי או הדרמטי. כן זכורה פסיקת המושבעים כנגד ג'יימי תומאס ראסט, אזרחית מן השורה ממינסוטה, שנדרשה לשלם קנס עצום של קרוב ל- 2 מיליון דולר בגין הורדה בלתי-חוקית של תכנים באמצעות אתר Kazaa (בסיבוב המשפטי השלישי הופחת הקנס ל- 54,000 דולר ארה"ב). תביעות הוגשו ברחבי העולם גם כנגד ספקיות תשתית, כנגד אתרי אינדקס שלא ביצעו הפרות אלא הפנו לאתרים מפרים, וכנגד אתרי העלאת קבצים כבדים דוגמת rapidshare.

למרות כל אלה, רשת האינטרנט עדיין מוצפת בתכנים פיראטיים וכמות ההורדות הבלתי חוקיות של קבצים מוגנים בזכויות יוצרים אינה פוחתת.

 

בשנים האחרונות נשמעים יותר ויותר קולות שיפוטיים לגישה ההפוכה.

 

קולות אלה מדגישים את חשיבותה של רשת האינטרנט להפצת מידע זמין, נגיש וחינמי, להפצת ידע, לחינוך ולדמוקרטיה. בהתחשב באלה, תומכים חלק מהשופטים הדנים במאטריה סבוכה זו, בזכויותיהם של גולשים או אתרים "פרטיים" לבצע מה שנתפס בעבר כהפרה ברורה ומיידית של זכות היוצרים. הם עושים זאת דרך החריג הקבוע בחוק, בדבר שימוש הוגן ביצירות.

 

כך למשל פסקה כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן (מחוזי ת"א) בדחותה את בקשת בעלת הזכויות בשידורי הליגה האנגלית בכדורגל, לחשוף את פרטיו של גולש אנונימי על-מנת לאפשר תביעתו בגין הפרת זכויות יוצרים. "אנונימי" העביר, באתר שבבעלותו, שידור חי (streaming) וחינמי של משחקי הליגה. על-מנת להכריע בבקשה, בדקה כב' השופטת לעומק את עצם התביעה העיקרית (שטרם הוגשה), בעניין הזכויות שלכאורה הופרו.

 

צילום של אירוע ספורט נכנס בגדר "יצירה אמנותית" או "יצירה דרמטית" כהגדרתן בחוק, כך נקבע בעבר בשורה של פסקי-דין. זכויות היוצרים ביצירה, כפי שנקבעו בחוק, הן בין היתר זכות השידור  וזכות ההעמדה לרשות הציבור של יצירה. לפיכך, לכאורה, מפר "אנונימי" זכויות אלה של בעלת הזכויות, הלא היא התובעת.

 

השופטת ד"ר אגמון-גונן דוחה את הטענה כי טכניקת הזרמה (streaming) באינטרנט מהווה "העמדה לרשות הציבור", או אף "שידור".

מדוע לא "העמדה לרשות הציבור" – כיוון שהצפייה מתרחשת רק כאשר המשחקים מועברים בשידור חי, הרי מימד הזמן אינו מתקיים. הגולש אינו יכול לצפות ביצירה בזמן שיבחר.

מדוע לא "שידור" – הגדרת שידור של יצירה בחוק הינה "העברה קווית או אלחוטית של צלילים, מראות או שילוב של צלילים ומראות" (סעיף 14 לחוק). לטענת בית-המשפט, הגדרה זו מוציאה במשתמע מתחולתה את השידור בטכניקת הזרמה באינטרנט – המבוססת על תוכנות לשיתוף קבצים.

 

בית-המשפט מכשיר למעשה כל שידור אינטרנטי בטכנולוגיית ה"הזרמה" – בנסיבות של שידור חי ללא אפשרות קיבוע או הורדה ושמירה למסוף הגולש – מבחינת דיני זכויות היוצרים הישראליים.

 

בית-המשפט ער לכך שדעתו בעניין זה תקדימית, שלא לומר דעת מיעוט. הוא מוסיף אם כן ודן בשאלת הגנת "שימוש הוגן", לפיה, אף אם הופרו זכויות היוצרים ביצירה, מדובר בשימוש מותר ואין צורך בהסכמת בעל זכות היוצרים.

 

בית-המשפט מצהיר, בראש ובראשונה:

 

"השימוש ההוגן הינו זכות. השימושים המותרים מהווים חלק מזכויות המשתמשים או זכויות הציבור. ערה אני לעובדה שחוק זכויות יוצרים, מצמיד את התיבה "זכות" רק לזכויות היוצרים. החוק אינו כולל פרק של זכויות משתמשים, אלא פרק על שימושים מותרים. גם השימוש ההוגן אינו מוגדר כזכות. אף על פי כן, סבורה אני כי מדובר בזכות בעלת חשיבות מכרעת למשטר דמוקרטי. זכות שיש למשתמשים לעשות שימוש ביצירה ללא נטילת רשות. כדי לאזן באופן ראוי בין זכויות היוצרים לזכויות המשתמשים, לזכויות היוצרים ונחלת  הכלל יש לראות בזכויות המשתמשים זכויות, ובשימוש ההוגן זכות."

 

הפרמטרים לקביעה מהו "שימוש הוגן" נקבעו בחוק, והם בין היתר –

  1. מטרת השימוש ואופיו – מבחינה מסחרית (האם שימוש למטרת רווח או שלא למטרת רווח) ומבחינת תרומתו לקידום ערכים אחרים החשובים לחברה;
  2. אופי היצירה הנדונה – האם מדובר בביטוי ממש, או ביצירות המצויות ב"קו התפר" – שיטות, נתונים ועובדות שיש בהם היבטים מקוריים אך כוללים היבטים משמעותיים שאינם מוגנים;
  3. היקף השימוש מבחינת האיכות והכמות;
  4. השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה – השימוש משפיע על ערך היצירה והשוק הפוטנציאלי שלה כאשר הוא פונה "לאותו שוק אליו פונה היצירה המקורית".

 

בשני הפרמטרים האחרונים החלטת בית-המשפט מבצעת השופטת איזון – לגישתה – בין זכויות הציבור לבין זכויות היוצר או בעל זכות היוצרים, בטיעון כי יש לפרשם בזהירות הראויה. אם ייקבע למשל כי כל שימוש מפחית את ערכה של היצירה והשימוש הפוטנציאלי בה, הרי לא יהיו כלל "שימושים הוגנים". יש לפרש מבחן אחרון זה בצמצום, קובעת השופטת, ולא להחילו אם מתקיימים המבחנים האחרים לשימוש הוגן.

פסק-הדין ניתן בספטמבר 2009 וכבר הספיק לעורר ביקורות רבות, לצד תומכים נלהבים. דומה שכב' השופטת אגמון-גונן ביצעה כאן מעין "הכרזת עצמאות" של בית-המשפט בכל הקשור לזכויות יוצרים באינטרנט. לאמירות האגב בפסק-הדין, כמו גם לניתוח הכלכלי, הערכי, התרבותי המקיפים שבוצעו בו, יכולה להיות השלכה רבה על סוגיות דומות: הן על שאלת חשיפת פרטי גולשים ובעלי אתרים באינטרנט (המעוררת שאלות של פרטיות, חופש ביטוי, זכות לאנונימיות וכיו"ב), הן על שאלות הליבה של זכויות היוצרים בעידן החדש.

 

המבקשת, פרמייר ליג, ערערה על החלטת בית-המשפט המחוזי והתיק מצוי בפני בית-המשפט העליון. טרם נאמרה המילה האחרונה בעניין זה.

 

בשא (ת"א) 11646/08 The Football Association Premier League Ltd נ' פלוני, 02.09.2009.

 

קניין רוחני ותחרות בלתי הוגנת באינטרנט

רבות דובר על הבעייתיות המשפטית הכרוכה ביישום דיני המסחר בכלל, ודיני הקניין הרוחני בפרט, בעידן טכנולוגי חדש. רשת האינטרנט מציבה בפני בית-המשפט שאלות סבוכות שכאלה, חדשות לבקרים.

ככלל, דיני הקניין הרוחני מגנים על זכויות הבעלים בסימני מסחר, פטנטים, מדגמים, זכויות יוצרים וכן בסודות מסחריים ומוניטין. לרשות התובעים הפוטנציאליים עומדת שורת חוקים והלכות פסוקות, המיועדות להגן על מי שנפגעו זכויותיהם הנ"ל.

המשך...

זכויות יוצרים וחופש הביטוי

בינואר 1994 קבע בג"צ, כי הסלוגן "לך תצטיין" ששימש את "קידום" בפרסומת לקורסי הכנה לפסיכומטרי, ראוי לשידור. בכך הפך את החלטת מנהל הרדיו לפסול את הפרסומת, החלטה שנבעה מהקונוטציה המינית ה"גסה" וה"וולגרית" הקשורה בביטוי. בית-המשפט (מפי השופטת דורנר) קבע, כי הגנת חופש הביטוי פרושה גם על ה"ביטוי המסחרי", וכי במסגרת האיזונים הנדרשים לא די בחשש כלשהו לפגיעה כלשהי ברגשות הציבור כדי לפסול ביטוי כאמור.

 

המשך...

הטרדה מינית במקום העבודה

החוק מחייב את המעביד לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור.

בין היתר נקבע בחוק, שהמעביד חייב:

(1) לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה בשל הטרדה מינית או התנכלות ולבירור התלונה;

המשך...

התכנים באתר זה מורכבים ממידע משפטי כללי ומעמדות אישיות ואינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי פרטני. בכל עניין מומלץ להוועץ בעורך-דין בעל מומחיות בתחום.
זכויות היוצרים בפרט והקניין הרוחני בכלל באתר, לרבות בתכניו, שייכים לעו"ד גלית עופר.