אתם נמצאים כאן:   עמוד הביתזכויות יוצרים

דיני זכויות יוצרים - כללי

הרעיון העומד בבסיס דיני זכויות היוצרים הינו לאזן בין הזכות הטבעית של היוצר ביצירתו, זכות של בעל קניין, לבין האינטרס הציבורי בחופש התרבות, המידע והידע. מתוך מטרה לעודד ריבוי יצירה, יש לתגמל את היוצר על פועלו, בראש ובראשונה ע"י הכרה בזכותו הקניינית והגנה מפני הפרת זכויותיו ביצירה. מצד שני, אין כל אינטרס ציבורי ביצירה הנשארת סגורה ומסוגרת בידי היוצר, שהציבור אינו מסוגל ליהנות מפירותיה. האיזון הנדרש - בין זכויות הקניין הבלעדיות של היוצר לבין הזכויות של הכלל במידע ובידע של היוצר - מוסדר ע"י דיני זכויות היוצרים.

 

בשנים האחרונות, עם המעבר לעולם "דיגיטלי", הפכו שאלות אופן ההגנה על זכויות היוצרים והיקפה לשאלות חשובות ביותר בעולם המשפט, וכמובן למורכבות יותר. בעולם הדיגיטלי קיימת יותר נגישות למידע (המהפך הגדול שיצרה רשת האינטרנט), קיימות טכנולוגיות המאפשרות העתקה והפצה של מידע באופן קל וזול יותר (דיסקים לעומת תקליטים; טכנולוגיית DVD  לעומת וידיאו וכיו"ב), וקיימים יותר "שחקנים" על המפה (יותר רשתות טלוויזיה, רדיו, יותר הפקות והוצאות-לאור "פרטיות" של מוזיקה, ספרות וכיו"ב). בעידן הכפר הגלובלי, עוברים דיני זכויות היוצרים שינוי מהותי, ואף ההצדקות שניתנו להם בעבר, הפכו משניות במידה רבה.

 

בשנת 2007 התקבל בישראל חוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007. חוק זה החליף דברי חקיקה מתקופת המנדט הבריטי ועיגן בחקיקה ראשית פסיקה עניפה של עשרות שנים. בנוסף, החוק מתמודד עם סוגיות מורכבות הנובעות מהקדמה הטכנולוגית כמפורט לעיל.

 

 

עקרונות יסוד בקביעת זכאות לזכויות יוצרים:

 

כיצד נדע אם יצירה כלשהי מוגנת בזכויות יוצרים? מה הופך דבר שברוח – ליצירה מוגנת?

 1. דרישת "המקוריות" - מונח זה נדון בהרחבה בפסיקה, והכוונה היא הן לראשוניות של היוצר שהוא בעל הזכות (שהוא ה"מקור" ליצירה), והן להשקעת הזמן, העבודה, הכשרון של היוצר שהוא בעל הזכות (כלומר אף אם היצירה איננה "המצאה מקורית", הרי היא "עבודה מקורית"). בשנים האחרונות מגמת הפסיקה הינה לעבור מגישת ה"השקעה" לגישת ה"יצירתיות", היינו – על ההשקעה צריך להתווסף מידה כלשהי של יצירתיות (ר' לאחרונה – פס"ד העליון בעניין ע"א 8485/08 The FA Premier League Ltd נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, 14.03.2010).

 2. דרישת "הקיבוע" - האם היצירה מקובעת באופן פיזי כלשהו (בד"כ בכתב). הכלל הוא שזכויות היוצרים מצויות ביצירה עצמה ולא בחפץ הפיזי בו היא מתגבשת: הספר, הדיסק וכיו"ב; מאידך, נדרשת ההוכחה שהיצירה אכן בוטאה בדרך פיזית-מוחשית. דרישת הקיבוע מעוגנת בחוק בסעיף 4(א)(1) ביחס לכל יצירה.

 3. לא הרעיון אלא הביטוי שלו בפועל, הוא שמוגן בזכויות יוצרים. מכאן, אין זכויות יוצרים על רעיון, תהליך ושיטת ביצוע, מושג מתמטי, עובדה או נתון, חדשות היום (סעיף 5 לחוק זכות יוצרים).

 

 

מהי זכות יוצרים ומיהו בעל הזכות:

 

זכות יוצרים מוגדרת בחוק כזכות הבלעדית לעשות שימוש מסוגים שונים ביצירה המוגנת, פעולות כגון – העתקה, פרסום, העמדה לרשות הציבור, השכרה, עשיית יצירה נגזרת וכיו"ב (סעיף 11 לחוק).

עם זאת, ליוצר של יצירה המוגנת בזכויות יוצרים יש גם זכות פרסונלית, הנובעת מהקשר האישי המיוחד שבין היוצר ליצירתו – "הזכות המוסרית".

 

החוק  מבחין בין "זכות היוצרים" לבין "הזכות המוסרית". הראשונה הינה כלכלית במהותה, השניה היא זכות אישית, ומורכבת משתי אלה (סעיף 46 לחוק):

א.  קרדיט - הזכות כי שם היוצר ייקרא על יצירתו;

ב. שלמות היצירה – הזכות כי לא יוטל פגם ביצירה ולא ייעשה בה סילוף או שינוי שעלולים לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

 

זכות היוצרים הינה סחירה: בעל הזכות רשאי להעבירה, בתמורה או שלא בתמורה, בהסכם או בהענקת רישיון ייחודי או בלתי ייחודי בכתב; היא גם ניתנת להעברה על-פי דין (למשל בירושה) (סעיף 37 לחוק). הזכות המוסרית הינה אישית ובלתי ניתנת להעברה, ושייכת ליוצר אף אם לא היתה לו זכות יוצרים מלכתחילה (ראו – מי הבעלים בזכויות) ואף אם העביר את זכות היוצרים הכלכלית לאחר (סעיף 45 לחוק).

 

 

הבעלות בזכות היוצרים:

 

היוצר של היצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה (ובתקליט – המפיק).

 

לכלל זה יש מספר חריגים:

  1. מעביד הוא הבעל הראשון של זכות יוצרים ביצירה שנוצרה ע"י עובדו לצורר עבודתו ובמהלכה – אלא אם כן הוסכם ביניהם אחרת (סעיף 34 לחוק).
  1. ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או פרטי אחר – מזמין היצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם בין הצדדים (בניגוד ליצירה מוזמנת אחרת, שבה ברירת המחדל הינה זכות היוצר אלא אם הוסכם אחרת).
  1. כשמדובר ביצירה שהוזמנה או נוצרה ע"י המדינה, או ע"י עובד מדינה עקב עבודתו ובמהלכה – המדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים; משך תקופת הזכות של המדינה – 50 שנה במקום 70 שנה שהיא תקופת הזכות שבבעלות אחרת. בנוסף, לפי סעיף 6 לחוק, לא תהא זכות יוצרים בחוקים, בתקנות, בדברי הכנסת ובהחלטות שיפוטיות של בית משפט או של כל רשות שלטונית.

 

הכלל הינו, כמובהר: גם כאשר זכות היוצרים נתונה לפלוני, ובניגוד לזכותו המוסרית של היוצר – ניתן לסכם אחרת מראש ולעתים אף במשתמע; ובנוסף, ניתן להעביר את הזכות לאחר בתמורה או שלא בתמורה, ברשיון ייחודי או בלתי ייחודי.

 

הסכמים בהם מועברת זכות יוצרים מראש נפוצים למשל בהוצאות לאור של כתבי יד (יצירות ספרותיות), התקשרויות של מפיקים בקולנוע או בתאטרון עם במאים ותסריטאים (יצירות דרמטיות). הסכמים בהם מועבר רשיון שימוש ביצירות נפוצים למשל בהתקשרויות בין חברות תמלוגים, חברות תקליטים, מפיקים מוזיקליים וכיו"ב, עם כותבים ומלחינים (יצירות מוזיקליות).  

 

לעניין זכויות היוצרים יש חשיבות גם בהקשר של הסכמי העסקה, למשל בתחומי ההיי-טק והאקדמיה.

 

שימושים מותרים

 

לכלל לפיו אסור לעשות כל שימוש – העתקה, הפצה, פרסום ושידור – ביצירה ללא הסכמת הבעלים של זכות היוצרים, נקבעו בחוק מספר חריגים.

 

כללי השימוש המותר הינם יישום מדוייק של האיזון בין זכות היוצר לבין אינטרס הציבור ביצירה חופשית.

 

  1. כשמדובר בשימוש מותר, המשתמש אינו חייב לקבל רשות מבעל זכות היוצרים מראש, ובד"כ (למעט בעניין תקליט ויצירה מוסיקלית שהוטבעה בו) אף אינו חייב לשלם עבור השימוש; בכך מוגשם אינטרס הציבור בנגישות ליצירה.
  2. בד"כ השימוש המותר הינו אגבי, שלא למטרות רווח, ואינו מיועד לעקוף את זכויותיו הכלכליות של היוצר או להפחית מרווחיו. בכך נשמרים האינטרסים הכלכליים של היוצר להפיק את המירב מיצירתו.

חשוב לציין: גם במקרה של שימוש מותר, אין לעבור על ה"זכות המוסרית" של היוצר, דהיינו, יש לתת ליוצר קרדיט ולשמור על שלמות היצירה. הזכות המוסרית נפרדת מזכות היוצרים הכלכלית והיוצר מוחזק כמי שאינו מוותר עליה לעולם.

 

עיקרי השימוש המותר, הרלוונטיים לרוב הציבור:

  1. "שימוש הוגן" – רשימה בלתי סגורה של מטרות מצויה בסעיף 19 לחוק: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, הוראה ובחינה ע"י מוסד חינוך.
    בבוא בית-המשפט לשקול אם מדובר בשימוש הוגן, הוא יביא בחשבון, בין היתר, את "השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה". כלומר, הנחת המוצא היא, ששימוש כאמור אינו פוגם ביכולת של היוצר להפיק רווחים מהיצירה.

  1. "שימוש אגבי" – הכללת יצירה ביצירת צילום, ביצירה קולנועית או בתקליט, וכן שימוש ביצירה שבה הוכללה היצירה כאמור, מותר (סעיף 22 לחוק). הסעיף אינו חל על הכללה במתכוון של יצירה מוסיקלית או תקליט, ביצירה אחרת.
  1. העתקת תוכנת מחשב – מותרת לצורך גיבוי, תחזוקה או מתן שירות, ובגבולות הצורך בלבד, למי שיש בידיו עותק מורשה – כלומר, רשיון שימוש בתוכנה (סעיף 24 לחוק).
  1. העתקה זמנית – מותרת אם היא מהווה "חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, ע"י גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה" – ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו. (סעיף 26 לחוק).
    הצורך בסעיף זה הינו בשל ההתפתחות הטכנולוגית המאפשרת העברת יצירות (ספרותיות, מוסיקליות וכו') בדואר אלקטרוני או בתשדורת אחרת; לכאורה, ללא הסעיף, כל שידור שכזה מהווה הן העתקה אסורה והן שידור ו/או הפצה אסורים. בעקבות הסעיף, המגן שוב על האינטרס הכלכלי של היוצר, ההעתקה עצמה מותרת כל עוד היא עומדת בתנאים הנקובים בסעיף.
  1. ביצוע פומבי במוסדות חינוך, שימושים מותרים בספריות וארכיונים – סעיפים 29-30 לחוק. שמירה נוספת על אינטרס הפומביות והשימוש הציבורי, בהתחשב בערך האמנותי, תרבותי וחינוכי של יצירות מסויימות.

 

 

קניין רוחני ותחרות בלתי הוגנת באינטרנט

רבות דובר על הבעייתיות המשפטית הכרוכה ביישום דיני המסחר בכלל, ודיני הקניין הרוחני בפרט, בעידן טכנולוגי חדש. רשת האינטרנט מציבה בפני בית-המשפט שאלות סבוכות שכאלה, חדשות לבקרים.

ככלל, דיני הקניין הרוחני מגנים על זכויות הבעלים בסימני מסחר, פטנטים, מדגמים, זכויות יוצרים וכן בסודות מסחריים ומוניטין. לרשות התובעים הפוטנציאליים עומדת שורת חוקים והלכות פסוקות, המיועדות להגן על מי שנפגעו זכויותיהם הנ"ל.

המשך...

זכויות יוצרים וחופש הביטוי

בינואר 1994 קבע בג"צ, כי הסלוגן "לך תצטיין" ששימש את "קידום" בפרסומת לקורסי הכנה לפסיכומטרי, ראוי לשידור. בכך הפך את החלטת מנהל הרדיו לפסול את הפרסומת, החלטה שנבעה מהקונוטציה המינית ה"גסה" וה"וולגרית" הקשורה בביטוי. בית-המשפט (מפי השופטת דורנר) קבע, כי הגנת חופש הביטוי פרושה גם על ה"ביטוי המסחרי", וכי במסגרת האיזונים הנדרשים לא די בחשש כלשהו לפגיעה כלשהי ברגשות הציבור כדי לפסול ביטוי כאמור.

 

המשך...

הטרדה מינית במקום העבודה

החוק מחייב את המעביד לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור.

בין היתר נקבע בחוק, שהמעביד חייב:

(1) לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה בשל הטרדה מינית או התנכלות ולבירור התלונה;

המשך...

התכנים באתר זה מורכבים ממידע משפטי כללי ומעמדות אישיות ואינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי פרטני. בכל עניין מומלץ להוועץ בעורך-דין בעל מומחיות בתחום.
זכויות היוצרים בפרט והקניין הרוחני בכלל באתר, לרבות בתכניו, שייכים לעו"ד גלית עופר.