אתם נמצאים כאן:   עמוד הביתAuthorsAdministrator

אחיותיי ישובות על הספסל מחוץ לבניין השגרירות ברחוב סוטין. גם אבא שם, גאה וחגיגי, שופע כהרגלו אינפורמציה חשובה וחשובה-פחות בערבוביה חיננית, מדברר את האומה הפולנית, משתף ממתינים יגעים אחרים בתולדות חייו. כשאני נכנסת, אחרונה, בשערי המקלט המדיני - כולם כבר שם. אני שולפת את הנייד לצרכי תיעוד חגיגי, איריס מייד מליטה פניה וגוערת: "לא עכשיו, זה מביא מזל רע". את (אינספור) האמונות הטפלות ירשנו בוודאי מהצד ההונגרי של הגנאולוגיה.

 

"תזכירי לי למה בעצם אנחנו עושות את זה?" מיכל שואלת. היא כבר פספסה פגישה חשובה ומודיעה בתוקף שלכאן היא לא חוזרת. "למען עתיד ילדינו" אני עונה לה בהיסוס, "לנו זה כבר אבוד – אבל הם יוכלו ללמוד בחינם באירופה". איריס מציינת שהיא בעצם פיללה לדרכון ניו זילנדי, אני קוטעת אותה בפאתוס: "אז למען אבא, אתן יודעות כמה זה חשוב לו."

העצרת השנתית בכיכר היתה כל מה שניתן לצפות מאופוזיציה חלושה, עלובה ומתרפסת של דמוקרטיה במשבר. דומה שנואמיה התחרו בעצמם, מי ילקק טוב יותר לקונצנזוס הלאומי. שנים שאני מסרבת להתייצב בעצרות זכרון, מעדיפה הפגנות מחאה, עפ"י המדד "אם אתה לא מצולם לרשימה השחורה של השב"כ, אתה לא קיים". אבל נאלצתי לפלס דרך הביתה - מערבה מרחוב מודיליאני - בדיוק בנאום של פרופ' רות-מדינה-יהודית-גביזון. שלטי בחירות 92' "ישראל מחכה לרבין" מעולם לא נראו הולמים יותר: בואו נחיה מחדש את העבר, כי העתיד לא משהו.

 

רצח פוליטי של ראש ממשלה יכול להיות גם שלב מצער-אך-הכרחי, שדמוקרטיה סוערת וצעירה חייבת לעבור; ולו בשביל לנסח את קו ההפרדה החזק ביותר בין ביטוי מותר ומוגן המקיים את הדמוקרטיה, לבין מעשה עבירה החותר תחת אושיות הדמוקרטיה. הכול מתחיל – ונגמר – בחופש הביטוי.


הוויכוח סביב האאוטינג הכפוי בקהילה ההומו-לסבית מסרב לגווע. רק לפני כחודש עשה זאת גל אוחובסקי (שוב), אחרי הופעה בעצרת לזכר הרצח בבר-נוער. בשנה החולפת, בעקבות חשיפתם (בנסיבות דומות) של "זמר מפורסם" ו"זמרת מפורסמת", יצאו יהודה פוליקר ויהודית רביץ מהארון. עצמאית. יש להניח שקיים "קשר כלשהו" בין החשיפה לבין היציאה.




"דבר מדאיב עד-מאוד הוא, כמובן, שכאן, בסופו של הסיפור, אפשר לדווח כה מעט על הרמוניה ולעורר תקווה כה מעטה להרמוניה. מובן מאליו, שצריכה להנתן הרשות לשאול: כיצד ומדוע, בעצם? הנה הלכה אשה צעירה, שמחה וטובת-לב, לנשף ריקודים תמים, ומקץ ארבעה ימים (...) היא נעשית לרוצחת – ביסודו של דבר, כשמעיינים בכך יפה-יפה – על סמך דיווחים של עתון."

(היינריך בל, הכבוד האבוד של קתרינה בלום, עמ' 136)

 

הרשימה הזו תהיה ארוכה ומפרכת אבל בחיי שאני נשכבת על הגדר בשבילכם.

 "כמו שאמר חבר שלו ערפאת, כל כלב ביג'ו יומו, מה אתה רוצה".

(שאלה: לא הצטערת על כך שיהודי נרצח?)

"מונח לא נכון. זה לא יהודי נרצח. זה בוגד חוסל. חיסול אוייב זה דבר חיובי".

שש הערות-שוליים לא מבודחות על המצב.


1. סמנטיקה א'- אין שום דבר "מיני" בהטרדה מינית, כשם שאין מיניות באונס. מזמן ראוי היה להחליף את המונח המשפטי המקובל מ"עבירות מין" ל"עבירות אלימות". הטרדה מינית היא עבירה של תקיפה. העבריין פוגע באוטונומיה של אותו אחר – וכבר מכאן נאמר "אחרת" – שהיא, כנתון עובדתי, חלשה ממנו; הוא מפעיל כח אלים. השימוש במיניות כאלמנט תקיפה היה והינו מאז ומעולם אמצעי דיכוי של גברים כלפי נשים, או כלפי גברים חלשים מהם.

התכנים באתר זה מורכבים ממידע משפטי כללי ומעמדות אישיות ואינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי פרטני. בכל עניין מומלץ להוועץ בעורך-דין בעל מומחיות בתחום.
זכויות היוצרים בפרט והקניין הרוחני בכלל באתר, לרבות בתכניו, שייכים לעו"ד גלית עופר.