אתם נמצאים כאן:   עמוד הביתדעת מיעוט - הבלוגזהירות - מגדר לפניך

זהירות - מגדר לפניך

פורסם ע"י Administrator /  אוגוסט 06, 2008 / ב דעת מיעוט - הבלוג

שש הערות-שוליים לא מבודחות על המצב.


1. סמנטיקה א'- אין שום דבר "מיני" בהטרדה מינית, כשם שאין מיניות באונס. מזמן ראוי היה להחליף את המונח המשפטי המקובל מ"עבירות מין" ל"עבירות אלימות". הטרדה מינית היא עבירה של תקיפה. העבריין פוגע באוטונומיה של אותו אחר – וכבר מכאן נאמר "אחרת" – שהיא, כנתון עובדתי, חלשה ממנו; הוא מפעיל כח אלים. השימוש במיניות כאלמנט תקיפה היה והינו מאז ומעולם אמצעי דיכוי של גברים כלפי נשים, או כלפי גברים חלשים מהם.


2. סמנטיקה ב' – ההבדל היחיד בין הטרדה מינית לאונס או למעשה מגונה אינו בסוג התקיפה או בעוצמתה, כפי שניתן היה להסיק בטעות מהשימוש במונח המינורי "הטרדה"; שאלו כל מותקפת והיא תגיד לכם. עוצמת הפגיעה וההשפלה, תחושת הקורבניות – אינן נחלשות כשמדובר בתקיפה מילולית, פסיכולוגית, או פיזית שאינה מגיעה לכלל חדירה (ולכן אינה מאובחנת כ"אונס"). ההבדל הוא במהותה של החולשה: ניצול כח ומרות הנובעים ממעמד, או מפערי כוחות אחרים שאינם פיזיים. יתוש זמזמני שמעיר אותך באמצע הלילה "מטריד", פלס-את-כורם-את-סקעת "מטרידים", הפוליגרף בערוץ 2 "מטריד" (שלא לומר עוכר שלווה); להגיד על פרופסור-מרצה המתנה קידומן של הכפופות לו באתנן מיני שהוא מטריד, זה האנדרסטייטמנט אוף דה ייר.


3. סמיוטיקה – המעביד מציב דרישה מינית/ משליט אווירת מיניות במקום העבודה/ מציע הצעות מיניות חוזרות ונשנות/ כופה מגע פיזי על העובדות הכפופות לו. במשולש הסמיוטי זהו ה"סימן". ה"מסמן" הוא הקריטריונים המשפטיים לבחינת המעשה כעבירה, המוגדרת כהטרדה מינית. ה"משמעות", הצלע השלישית במבנה הסמיוטי, פשוטה עד כאב. בעולם הייררכי של שליטה גברית – במובן הבסיסי ביותר, של בעלי השררה ומחזיקי עמדות המפתח, הרי מעצם היותך אישה, סביר שנדונת להחזיק בעמדה נחותה יותר מחד, ושהמיניות שלך היא מטבע עובר לסוחר מאידך. האישה מורחקת ממעגלי הכוח באופן שגרתי, השתלבותה בשוק העבודה אינה ברורה מאליה, וכשהיא מתרחשת – היא כפופה לתכתיבים הגבריים המנהלים שוק זה. האפשרות המתבקשת כדי לפלס את הדרך לצמרת (ככל שהחוג לסוציו' באוניברסיטה העברית עונה להגדרה "צמרת") היא דרך שימוש העובדת במיניותה. לחלופין, אם היא בעמדה נחותה במיוחד, הרי מעצם היכנסה לשוק העבודה קיבלה על עצמה לכאורה את התכתיב של כפיפות מינית ופיזית לממונים עליה. אני מגזימה, נכון? כנראה. אחרי הכל, אנחנו כבר לא בניינטיז. זה עתה חגגנו עשור לקיומו של החוק למניעת הטרדה מינית.


4. סוציולוגיה – תופעת ההטרדה המינית - כמו גילוי עריות, הכאת נשים או כל התנהגות עבריינית ו/או סוציופתולוגית אחרת – אינה מפלה בין דת, גזע, סטטוס חברתי או מצב כלכלי. ההפתעה הציבורית בה התקבלה הידיעה בדבר מעצרו של פרופ' לסוציו', מדגימה יפה את הקושי שלנו כחברה לקבל עובדת-חיים מצערת זו. לגברים מטרידים או תוקפניים יש קווי-דמיון אישיותיים; לא בכדי מטרידים מיניים הם לרוב סדרתיים. הם אינם מפעילים את קסמיהם על בחירת-ליבם האחת והיחידה, אלא נוטים לתקוף מכל הבא ליד (דבר שבתורו מצביע מן הסתם על פאק מהותי בבטחון העצמי, חרדת-ביצוע מינית וליקויים חברתיים אחרים). אבל העובדה שהם דומים באופי, או בגודל האיבר, אינה הופכת אותם לאחים בדם, או בקאסטה. במלים אחרות: גברים עלובים אפשר למצוא, למרבה הצער, כמו זבל.


מעניין למצוא מתקיפים ומטרידים סדרתיים דווקא בחוגי מדעי הרוח, החברה והחינוך (ופחות בענפי אקדמיה אחרים); ראו מקרה הפרופ' עם הפה המלוכלך. או הסיפור על הפרופ' (להיסטוריה? לסוציולוגיה?) מסמינר הקיבוצים, שפסק-דינו בעליון הגדיר לראשונה את יסודות העבירה (עש"מ 6713/96, לא מצאתי אזכור ברשת) ; או החשדות על אווירת פריצות כללית בחוג של החשוד האחרון. למה? מעבר לאמירה הכללית של "אין אפליה בתופעה", אני רוצה להציע סיבה נוספת: ההיררכיה הטבעית של מקום לימוד, בצירוף אוכלוסיה סטודנטיאלית שרובה המכריע נשי - לעומת הגמוניה גברית בחלק העליון של הפירמידה, בצירוף אווירת תחרות והישגיות מובנית, הן כר פורה להתנהלות פסאודו-סקסואלית ואולטרא-מיזוגנית. זה לא girl power, זה הרמון.


5. רומנטיקה – מיום שבא אל העולם, היה על החוק למניעת הטרדה מינית להתמודד עם מקטרגיו מימין ומשמאל. נחיצותו לא היתה ברורה, נחישותו לא היתה מקובלת. "ומה על האהבה", קוננו הרומנטיקנים, "הקיץ הקץ על פרחים, דבורים ומחוות פיוטיות במקום העבודה!". אכן, כמו במקרים אחרים (התיקון האחרון לחוק אנטי-עישון), החוק, היוצר נורמה חדשה יש מאין, מתנסח באופן קיצוני על מנת לעשות פעולה של חינוך מחדש, ואם בדרך אל המטרה "ניתזים שבבים", וגברים תמימים וישרי-דרך עוצרים בעד כוונותיהם המהוגנות על מנת לא להחשד בפלילים – הרי לנו עלות נמוכה ביותר המצדיקה את התועלת המצופה. המסר, אם לתמצת -  Don't shit where you eat. תילי תלים של מלים, סניגוריה והצדקות נכתבו על החוק, והרשימה הזו ממילא עוסקת בשוליו. כאן רק אציין, כי לרווחת ה"רומנטיקנים" שבמעבידים, אחוז ניכר מהנשים המועסקות בישראל מדווח כי אינן מכירות את החוק כלל.


6. כלכלה - נורא רציתי לסיים את הרשימה הזו בבדיחה (ודווקא יש לי אחת טובה, כזו שנכנסים בגללה לכלא), אבל אני אשמור על ארשת ממלכתית, ואמליץ לכם לעשות אותו דבר. בוס יקר, אם אתה רוצה לצ'פר את העובדת המצטיינת שלך, אל תחמיא לה על גופה החטוב. עשה מה שאתה רגיל לעשות עם העובד מהדלת ליד: תן לה העלאה.


**פורסם לראשונה באוגוסט 2008 בבלוג דעת מיעוט/ lexis **

תגובות  

 
# גלו 14-09-2010 10:51
ממי, את מפוארת.
תתחדשי.
יפה לך שחור-לבן-אפור.
ובהצלחה רבה. מי שצריך עו"ד ולא זוכה לשירותייך המצוינים אינו יכול לדעת סינרגיה מהי.
נשיקות.
השב | השב עם ציטוט | ציטוט
 
 
# דן נחושתן 14-09-2010 10:52
באתי, ראיתי, התפעלתי עד נפעמתי. חתיכת אתר, לקס. עבודה לתפארת מדינת כל תושביה. אז יען עכשיו את עו"ד ונמנית על האחוז או פחות שכל שאר ה-99% ומעלה פוגעים בשמם הטוב, קבעי לי פגישה (אם נותר לך ננו-זמן) בנושא שאני משער שתאהבי - סביב פמיניזם והעצמת נשים. לאמיתו של דבר - משוכנעני שתאהבי, לקס.
א-נו נראה אותך.
מברוק, לקס. על אמת אינעלייך.
דני
אה, והתמונה - אכן נמצאה ראויה. אינספק.
השב | השב עם ציטוט | ציטוט
 

הוספת תגובה


Security code
רענן

דעת מיעוט - הבלוג

חמש שנים, פלוס מינוס, הייתי בלוגרית-על. לא משהו שכותבים בקורות חיים, אם כי בחישובי זמנים ואנרגיה ותפוקה שולית פוחתת מדובר בנסיון תעסוקתי מהותי.

עם השנים, כינוי-הרשת lexis תפס תאוצה ומיתג את עצמו לקיום כמעט עצמאי. מצאתי שחבל לי להפרד ממנו במישור האישי; ובמישור המקצועי, כל איש שיווק מתחיל יודע שמותג הוא נכס יקר-מציאות. 

אבל כאמור, ובעיקר, הרעיון המרכזי בבלוג הוא האופציה לביטוי חופשי ולשיח פתוח עם מגיבים.

באופן כללי יש לי מה להגיד, כמעט על כל דבר, ובאריכות.


בקטגוריה זו תמצאו את עיקרי הדברים, ובאריכות. דעות אישיות לחלוטין - לרוב מדובר, כפי שהבלוג מעיד על עצמו, ב"דעת מיעוט". ייבאתי לכאן טקסטים שנכתבו בבלוג קודם ברשת, במינימום צנזורה-עצמית ובמקסימום ביטוי חופשי, לפיכך השימוש הוא על אחריות הגולש והתוכן נמסר as is.

תגובות יתקבלו בברכה.

התכנים באתר זה מורכבים ממידע משפטי כללי ומעמדות אישיות ואינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי פרטני. בכל עניין מומלץ להוועץ בעורך-דין בעל מומחיות בתחום.
זכויות היוצרים בפרט והקניין הרוחני בכלל באתר, לרבות בתכניו, שייכים לעו"ד גלית עופר.