אתם נמצאים כאן:   עמוד הביתדעת מיעוט - הבלוגיהודית ואנטי דמוקרטית

יהודית ואנטי דמוקרטית

פורסם ע"י Administrator /  נובמבר 03, 2010 / ב דעת מיעוט - הבלוג

העצרת השנתית בכיכר היתה כל מה שניתן לצפות מאופוזיציה חלושה, עלובה ומתרפסת של דמוקרטיה במשבר. דומה שנואמיה התחרו בעצמם, מי ילקק טוב יותר לקונצנזוס הלאומי. שנים שאני מסרבת להתייצב בעצרות זכרון, מעדיפה הפגנות מחאה, עפ"י המדד "אם אתה לא מצולם לרשימה השחורה של השב"כ, אתה לא קיים". אבל נאלצתי לפלס דרך הביתה - מערבה מרחוב מודיליאני - בדיוק בנאום של פרופ' רות-מדינה-יהודית-גביזון. שלטי בחירות 92' "ישראל מחכה לרבין" מעולם לא נראו הולמים יותר: בואו נחיה מחדש את העבר, כי העתיד לא משהו.

 

רצח פוליטי של ראש ממשלה יכול להיות גם שלב מצער-אך-הכרחי, שדמוקרטיה סוערת וצעירה חייבת לעבור; ולו בשביל לנסח את קו ההפרדה החזק ביותר בין ביטוי מותר ומוגן המקיים את הדמוקרטיה, לבין מעשה עבירה החותר תחת אושיות הדמוקרטיה. הכול מתחיל – ונגמר – בחופש הביטוי.

 

לו אני אחד מנואמי הכיכר המהוהים, הייתי מקריאה למתלהמים ולמתלאמים דו"ח מיוחד חצי-שנתי: גזירות הגבלת חופש הביטוי בבית הנבחרים הישראלי - אקדח טעון ומכוון לרקה, על סף המערכה החמישית. ראו, הוזהרתם.

 

08.03.2010 גדעון עזראהצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – מורי דרך) – לשלול מתושבי מזרח ירושלים רשיון להדריך תיירים. "מוצע לקבוע כי כל גוף המארגן סיורים לתיירי חוץ, ידאגו לכך שסיורים אלה ילוו על ידי מורה דרך שהוא אזרח ישראלי, אשר יש לו נאמנות מוסדית למדינת ישראל" (כל הציטוטים לעיל ולהלן – מתוך דברי ההסבר של הצעות החוק).

 

16.03.2010 אלכס מילר - הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39) (הפחתת תקציב או תמיכה בשל פעילות נגד עקרונות המדינה), התש"ע-2010 עוברת בקריאה ראשונה. "חוק הנכבה המרוכך" מטיל סנקציות כלכליות על גוף הנהנה ממימון ממשלתי, שיפעל לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בין ה"פעולות החותרות נגד עקרונות המדינה" – "ציון יום הקמת המדינה כיום אבל".

 

17.03.2010 מיכאל בן ארי - הצעת חוק הקולנוע (תיקון – הצהרת נאמנות), התש"ע–2010 - לא תינתן תמיכה לסרט אלא אם כן כל המעורבים בו (מפיק, במאי, שחקן וכו') יחתמו על "הצהרת נאמנות למדינת ישראל, לסמליה ולערכיה היהודיים והדמוקרטיים".

 

14.06.2010 רונית תירוש ו- 24 אחרים – הצעת חוק העמותות (תיקון – סייגים לרישום ופעילות עמותה), התש"ע–2010. "מוצע בהצעת חוק למנוע מלכתחילה רישומה של עמותה שיש יסוד סביר לחשד כי היא פועלת משפטית נגד בכירים בממשל או בצבא ההגנה לישראל בשיתוף גורמים זרים. כמו כן מוצע לפרק עמותה שפעילותה מכוונת נגד בכירים בממשל או בצבא ההגנה לישראל."

 

05.07.2010 זאב אלקין ו- 24 אחרים - הצעת חוק איסור הטלת חרם, התש"ע – 2010 - "אין ליזום חרם על מדינת ישראל, לעודד השתתפות בו, או לספק סיוע או מידע במטרה לקדם אותו." עבירה על החוק הינה עוולה אזרחית ועבירה פלילית.

 

13.07.2010 – מליאת הכנסת מחליטה לשלול מח"כ חנין זועבי חלק מזכויות היתר המגיעות לה מתוקף חוק החסינות. בעת הדיון, מעניקה ח"כ אנסטסיה מיכאלי לעמיתתה "דרכון דיפלומטי איראני זמני שיועיל לך בכל נסיעות ההסתה שלך, כי את הדרכון הישראלי נשלול ממך עוד הערב."

 

- - פגרת הקיץ של הכנסת – 21 ביולי עד 11 באוקטובר –

 

10.10.2010 – הצעה לתיקון חוק האזרחות (הצהרת נאמנות) – מאושרת ע"י הממשלה להגשה לכנסת. כל לא-יהודי שיבקש להתאזרח, יחוייב להצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מוקמת ועדה לדון בשאלה אם יש להחיל חובה זהה גם על יהודים.

 

- - -

 

שמונה חודשים בלבד. מדרון חלקלק. במהלך מדורג ומהיר מסמנת כנסת ישראל את אויבי העם.

 

היא מתחילה בשלילת חופש העיסוק של תושבי מזרח ירושלים, שמלכלכים עלינו. או בלשון ההצעה - "מציגים לעיתים עמדות אנטי-ישראליות בפני קבוצות תיירים".

 

היא ממשיכה באזרחי ישראל הערביים, באיסור על חירות מחשבה ודעה של רגשות לאומיים ו/או אישיים, שאינם עולים בקנה אחד עם הנרטיב ההיסטורי של האתוס הציוני.

 

הבאים בתור הם היוצרים הערביים – אזרחים, מה זה אזרחים, תושבי יפו. ח"כ בן ארי בוודאי התחרפן כשבמאי "עג'מי", סכנדר קובטי, פרק בפני מצלמות ערוץ 2 את תסכולו ואמר "אני לא יכול לייצג מדינה שלא מייצגת אותי. אני לא נבחרת ישראל."

לדידו של בן ארי, אמנים ויוצרים צריכים להתפקד לשורות המאבק הציוני. מצידו, שתשדירי ה- HASBARA המצויינים של ישראל יזכו (בתור המועמדים היחידים) בכל הפרסים בטקס פרסי אופיר.  אם במאי הסרט אינו "משלנו", שיילך להפיק סרטים ברמאללה. ושלא יתפלא אם לא ניתן לו אישור חזרה "הביתה". גם כן בית, עג'מי. התמיהה המתבקשת היא, האם כבר התקשרו לבן-ארי מבלוקבסטר לבקש שיחזיר את הסרט שבו הוא חי.

 

הצעת החוק של תירוש וחבר מרעיה היא שלב נוסף באובדן כל בושה אצל נבחרינו. לפי דברי ההסבר, יפורקו עמותות הפועלות למתן "הסכמה פומבית או גושפנקא שישראל אשמה בפשעי מלחמה", ואפילו – רחמנא ליצלן – "מעניקות עזרה משפטית ממשית בגיבוש הטיעונים" (!). הנימוק -  "דווקא בעידן זה, שעלינו להיות מאוחדים" – כוחנו באחדותנו, ואחדותנו בשתיקה רועמת. תנועת "אם תרצו" הצליחה, לכל הפחות, לשכנע אותם ח"כים לא מחודדים במיוחד, שהסכנה האמיתית הנשקפת לישראל – אינה האיום האיראני, אף לא האנטישמיות הפושה בארצות המערב, אפילו לא גולדסטון הצורר; אלא דווקא ארגוני זכויות אדם ואזרח – רופאים לזכויות אדם, בצלם, עדאלה, המוקד להגנת הפרט – שמוציאים דיווחי ביקורת באינטרנט, ככה חופשי, עם פירוט זוועות מלחמת עזה.

 

הצעת איסור החרם מרחיבה מעגל. לפיה, גם יאפים יהודים כשרים, שמחאתם הפוליטית מסתכמת בהתנגדות הפאסיבית ביותר מאז ימי גנדי (המהטמה, לא הרחבעם), הם עבריינים. חרם על קניית מוצרי התנחלויות – כמוהו כהכרזת מלחמה נגד האומה הציונית כולה. הצעה שמעוררת תרחיש אפוקליפטי מופרך (?) של הסעות מאורגנות לתושבי תל-אביב ממסוף ארלוזרוב לקניוני הר ברכה ועמנואל, התייצבות חובה. רכבים משוריינים באדיבות מג"ב.

כמובן, ההשוואה לאחות הגדולה מהמערב היא משענת הקנה הרצוץ ביותר להאחז בו. קשקוש. החרם ככלי מחאה ושינוי חברתי הוא ההמצאה האמריקאית הטובה ביותר מאז הפאדג'. אין כל קשר בין החוק האמריקאי, המתייחס לחרם הערבי של שנות ה- 70 על ישראל, לבין המוטציה הישראלית. ראו כאן.

 

חודש מאוחר יותר, באחד הדיונים המבישים ביותר מעולם של כנסת ישראל, שוכחים נבחרינו שהם נבחרים, כל אחד ואחת מהם, ושחסינות וזכויות יתר לח"כים אינן פינוק או פריווילגיה, אלא כורח המציאות כחלק ממילוי התפקיד. חסינות אינה נשללת בשל הבעת דעה, חריפה ככל שתהיה. יש שיאמרו, שזהו תפקידו של נבחר ציבור – להביע. כמובן, לא אם היא ערבייה.

 

ולבסוף – הדובדבן שבקצפת. "חוק הנאמנות – מדינת יהודית ודמוקרטית". קדמו לו ועדיין מצויים בקנה – הצעת חוק הצהרת נאמנות לח"כים; הצעת חוק שלילת אזרחות בגין הפרת אמונים נגד המדינה. ליברמן מקדם תיקון שיחייב כל בן 16 להצהיר נאמנות כתנאי לקבלת תעודת זהות.

 

אז ככה.

מדינות דמוקרטיות אינן דורשות מאזרחיהן שבועות אמונים – אף לא אחת מהן; קל וחומר כאלה המגלמות בתוכן דיקטטורה מחשבתית ותפיסתית. מדינות דמוקרטיות אינן דורשות מבני מיעוטים אתניים ולאומיים, המבקשים להתאזרח למען איחוד משפחות, כניעה לאתוס לאומי. הן אינן שוללות אזרחות, כי "אזרחות אינה רשיון שפוקע בשל התנהגות רעה" (ביהמ"ש העליון האמריקאי, 1958).

פיקוח על חופש המצפון, הדת, המחשבה – הם אנטי דמוקרטיים. אי אפשר לדרוש כפיפות לדמוקרטיה באמצעים אנטי דמוקרטיים. הלאומנות המשיחית היהודית השתלטה על השיח הציבורי בישראל עד כדי כך, שהציבור מתבלבל, ומתקשה להבין את הפרדוקס. אבל הנה יבואו החרדים וידגימוהו היטב: הם אינם מוכנים להצהרת נאמנות למדינה דמוקרטית. רוצים לשמוע משהו? זכותם.

אזרח מדינה דמוקרטית מחוייב לשמור על חוקיה (הדמוקרטיים). איסורי הסתה, אלימות, בגידה וריגול - מדינת ישראל משופעת בחוקים אלה, עד מעל הראש. אבל אלה מעשים. לחשוב מותר. אין שום "מעשה" אסור במחשבה שאיננה מתיישבת עם האתוס הלאומי הציוני. ואין אוסרים אזרח, שוללים אזרחותו או מגבילים אותה בשל ערעור והרהור, ואף לא בשל הבעת דעה בהתאם, כנגד תפיסה לאומית. למעשה, יש שיגרסו כי זו חובתו האזרחית, כי הוא הפטריוט האמיתי.

 

או לפחות כך לימדו אותנו בשיעור מולדת, אז בבית הספר, טרום עידן ליברמן.

 

- - -

לפני שנה בדיוק פרסמתי כאן בבלוג אחר את הפוסט הזה. טענתי, באריכות אופיינית, למה חשוב לשמר בכל מחיר את חופש הביטוי, נשמת אפו של המשטר, על נגזרותיו - חופש ההתאגדות, חופש ההפגנה, חופש העיתונות. במדינה דמוקרטית זכאי כל אזרח למחות ללא אלימות, זכאים כהניסטים לצעוד באום אל פאחם, נשים לצעוד במאה שערים, הומואים לצעוד בירושלים - כי "היום זה מופנה לצד הזה, מחר לצד אחר" (ריבלין, הדיון על זועבי).

 

ואולי, אחרי הכול כולנו במזרח התיכון - דמוקרטיה היא רק צורת השלטון הגרועה פחות, הרע במיעוטו. לא לכל אומה מגיעה דמוקרטיה. יום השנה הוא יום טוב לחשבונפש אזרחי. לשנה הבאה בדיקטטורה הליברמנית הבנויה.

תגובות  

 
# זוזו 05-11-2010 02:16
מה בין הפגנת-רבין הנאלמת, ההופכת ממילא ל"ראש השנה של האשכנזים" - לבין רצח רבין? או בין ההגבלות על זועבי, שמקורן ב פ ע ו ל ה ובהשתתפות במפגן - הומניסטי אומנם - לבין חופש הביטוי? נבצר מבינתי.. אך קטונתי.
מצד שני, נהדר שיש אותך.
השב | השב עם ציטוט | ציטוט
 
 
# גלית 06-11-2010 00:10
ההבחנה בין פעולה לביטוי היא בעייתית כשלעצמה (ר' ויכוחי הפורנוגרפיה); אבל נראה שאין מחלוקת, שגם הפגנה, מחאה, שביתה – נכנסות, רעיונית, לגדר חופש הביטוי. ספציפית כשמדובר בח"כים, דמוקרטיה תאפשר אפילו חופש פעולה/ ביטוי גדול יותר (לשם כך נועדו החסינויות למשל). עד כאן לגבי זועבי. לגבי ראש השנה לאשכנזים, אני נאלצת להסכים. ולגבי עימוד התגובות... נו טוב. כטכנוקרטית ואינטרנטופילית נלהבת, אני די עאמה בכל הקשור לפרקטיקה. תודה בכלופן, מי שלא תהיה/י.
השב | השב עם ציטוט | ציטוט
 
 
# זוזו 05-11-2010 02:18
*גם צריך לטפל בעימוד לתגובות בבלוגך. פשוט צריך להגדירן כ RTL במקום LTR.
ובא לציון גואל.
השב | השב עם ציטוט | ציטוט
 
 
# RE: יהודית ואנטי דמוקרטיתיגאל 09-11-2010 12:37
בקרוב תקבלי זימון לשימוע בועדה לבדיקת
פעילות אנטי-ישראלית ושם יבדקו למי נתונה
הנאמנות המוסדית שלך
כי כמו שאמר מורם ורבם:
"
a man is either loyal or he's disloyal.
There is no such thing as being a little bit disloyal
or being partly a traitor.
"
(www.thoughtequity.com/video/clip/331746_003.do)

הם בחברה טובה ולנו בא להקיא.
השב | השב עם ציטוט | ציטוט
 
 
# RE: RE: יהודית ואנטי דמוקרטיתגלית 09-11-2010 14:46
אהה. כל המשפחות הפשיסטיות דומות זו לזו, ואילו אויבי העם - אויבים לפי דרכם. (טולסטוי, עיבוד חופשי).
השב | השב עם ציטוט | ציטוט
 
 
# 123whatever 18-01-2011 16:43
123
השב | השב עם ציטוט | ציטוט
 

הוספת תגובה


Security code
רענן

דעת מיעוט - הבלוג

חמש שנים, פלוס מינוס, הייתי בלוגרית-על. לא משהו שכותבים בקורות חיים, אם כי בחישובי זמנים ואנרגיה ותפוקה שולית פוחתת מדובר בנסיון תעסוקתי מהותי.

עם השנים, כינוי-הרשת lexis תפס תאוצה ומיתג את עצמו לקיום כמעט עצמאי. מצאתי שחבל לי להפרד ממנו במישור האישי; ובמישור המקצועי, כל איש שיווק מתחיל יודע שמותג הוא נכס יקר-מציאות. 

אבל כאמור, ובעיקר, הרעיון המרכזי בבלוג הוא האופציה לביטוי חופשי ולשיח פתוח עם מגיבים.

באופן כללי יש לי מה להגיד, כמעט על כל דבר, ובאריכות.


בקטגוריה זו תמצאו את עיקרי הדברים, ובאריכות. דעות אישיות לחלוטין - לרוב מדובר, כפי שהבלוג מעיד על עצמו, ב"דעת מיעוט". ייבאתי לכאן טקסטים שנכתבו בבלוג קודם ברשת, במינימום צנזורה-עצמית ובמקסימום ביטוי חופשי, לפיכך השימוש הוא על אחריות הגולש והתוכן נמסר as is.

תגובות יתקבלו בברכה.

התכנים באתר זה מורכבים ממידע משפטי כללי ומעמדות אישיות ואינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי פרטני. בכל עניין מומלץ להוועץ בעורך-דין בעל מומחיות בתחום.
זכויות היוצרים בפרט והקניין הרוחני בכלל באתר, לרבות בתכניו, שייכים לעו"ד גלית עופר.