לרסס אתם נמצאים כאן:
הרעיון העומד בבסיס דיני זכויות היוצרים הינו לאזן בין הזכות הטבעית של היוצר ביצירתו, זכות של בעל קניין, לבין האינטרס הציבורי בחופש התרבות, המידע והידע. מתוך מטרה לעודד ריבוי יצירה, יש לתגמל את היוצר על פועלו, בראש ובראשונה ע"י הכרה בזכותו הקניינית והגנה מפני הפרת זכויותיו ביצירה. מצד שני, אין כל אינטרס ציבורי ביצירה הנשארת סגורה ומסוגרת בידי היוצר, שהציבור אינו מסוגל ליהנות מפירותיה. האיזון הנדרש - בין זכויות הקניין הבלעדיות של היוצר לבין הזכויות של הכלל במידע ובידע של היוצר - מוסדר ע"י דיני זכויות היוצרים.
בשנים האחרונות, עם המעבר לעולם "דיגיטלי", הפכו שאלות אופן ההגנה על זכויות היוצרים והיקפה לשאלות חשובות ביותר בעולם המשפט, וכמובן למורכבות יותר. בעולם הדיגיטלי קיימת יותר נגישות למידע (המהפך הגדול שיצרה רשת האינטרנט), קיימות טכנולוגיות המאפשרות העתקה והפצה של מידע באופן קל וזול יותר (דיסקים לעומת תקליטים; טכנולוגיית DVD לעומת וידיאו וכיו"ב), וקיימים יותר "שחקנים" על המפה (יותר רשתות טלוויזיה, רדיו, יותר הפקות והוצאות-לאור "פרטיות" של מוזיקה, ספרות וכיו"ב). בעידן הכפר הגלובלי, עוברים דיני זכויות היוצרים שינוי מהותי, ואף ההצדקות שניתנו להם בעבר, הפכו משניות במידה רבה.
בשנת 2007 התקבל בישראל חוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007. חוק זה החליף דברי חקיקה מתקופת המנדט הבריטי ועיגן בחקיקה ראשית פסיקה עניפה של עשרות שנים. בנוסף, החוק מתמודד עם סוגיות מורכבות הנובעות מהקדמה הטכנולוגית כמפורט לעיל.
עקרונות יסוד בקביעת זכאות לזכויות יוצרים:
כיצד נדע אם יצירה כלשהי מוגנת בזכויות יוצרים? מה הופך דבר שברוח – ליצירה מוגנת?
מהי זכות יוצרים ומיהו בעל הזכות:
זכות יוצרים מוגדרת בחוק כזכות הבלעדית לעשות שימוש מסוגים שונים ביצירה המוגנת, פעולות כגון – העתקה, פרסום, העמדה לרשות הציבור, השכרה, עשיית יצירה נגזרת וכיו"ב (סעיף 11 לחוק).
החוק מבחין בין "זכות היוצרים" לבין "הזכות המוסרית". הראשונה הינה כלכלית במהותה, השניה היא זכות אישית, ומורכבת משתי אלה (סעיף 46 לחוק):
א. קרדיט - הזכות כי שם היוצר ייקרא על יצירתו;
ב. שלמות היצירה – הזכות כי לא יוטל פגם ביצירה ולא ייעשה בה סילוף או שינוי שעלולים לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
זכות היוצרים הינה סחירה: בעל הזכות רשאי להעבירה, בתמורה או שלא בתמורה, בהסכם או בהענקת רישיון ייחודי או בלתי ייחודי בכתב; היא גם ניתנת להעברה על-פי דין (למשל בירושה) (סעיף 37 לחוק). הזכות המוסרית הינה אישית ובלתי ניתנת להעברה, ושייכת ליוצר אף אם לא היתה לו זכות יוצרים מלכתחילה (ראו – מי הבעלים בזכויות) ואף אם העביר את זכות היוצרים הכלכלית לאחר (סעיף 45 לחוק).
הבעלות בזכות היוצרים:
היוצר של היצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה (ובתקליט – המפיק).
לכלל זה יש מספר חריגים:
הכלל הינו, כמובהר: גם כאשר זכות היוצרים נתונה לפלוני, ובניגוד לזכותו המוסרית של היוצר – ניתן לסכם אחרת מראש ולעתים אף במשתמע; ובנוסף, ניתן להעביר את הזכות לאחר בתמורה או שלא בתמורה, ברשיון ייחודי או בלתי ייחודי.
הסכמים בהם מועברת זכות יוצרים מראש נפוצים למשל בהוצאות לאור של כתבי יד (יצירות ספרותיות), התקשרויות של מפיקים בקולנוע או בתאטרון עם במאים ותסריטאים (יצירות דרמטיות). הסכמים בהם מועבר רשיון שימוש ביצירות נפוצים למשל בהתקשרויות בין חברות תמלוגים, חברות תקליטים, מפיקים מוזיקליים וכיו"ב, עם כותבים ומלחינים (יצירות מוזיקליות).
לעניין זכויות היוצרים יש חשיבות גם בהקשר של הסכמי העסקה, למשל בתחומי ההיי-טק והאקדמיה.
שימושים מותרים
לכלל לפיו אסור לעשות כל שימוש – העתקה, הפצה, פרסום ושידור – ביצירה ללא הסכמת הבעלים של זכות היוצרים, נקבעו בחוק מספר חריגים.
כללי השימוש המותר הינם יישום מדוייק של האיזון בין זכות היוצר לבין אינטרס הציבור ביצירה חופשית.
חשוב לציין: גם במקרה של שימוש מותר, אין לעבור על ה"זכות המוסרית" של היוצר, דהיינו, יש לתת ליוצר קרדיט ולשמור על שלמות היצירה. הזכות המוסרית נפרדת מזכות היוצרים הכלכלית והיוצר מוחזק כמי שאינו מוותר עליה לעולם.
עיקרי השימוש המותר, הרלוונטיים לרוב הציבור:
רבות דובר על הבעייתיות המשפטית הכרוכה ביישום דיני המסחר בכלל, ודיני הקניין הרוחני בפרט, בעידן טכנולוגי חדש. רשת האינטרנט מציבה בפני בית-המשפט שאלות סבוכות שכאלה, חדשות לבקרים.
ככלל, דיני הקניין הרוחני מגנים על זכויות הבעלים בסימני מסחר, פטנטים, מדגמים, זכויות יוצרים וכן בסודות מסחריים ומוניטין. לרשות התובעים הפוטנציאליים עומדת שורת חוקים והלכות פסוקות, המיועדות להגן על מי שנפגעו זכויותיהם הנ"ל.
בינואר 1994 קבע בג"צ, כי הסלוגן "לך תצטיין" ששימש את "קידום" בפרסומת לקורסי הכנה לפסיכומטרי, ראוי לשידור. בכך הפך את החלטת מנהל הרדיו לפסול את הפרסומת, החלטה שנבעה מהקונוטציה המינית ה"גסה" וה"וולגרית" הקשורה בביטוי. בית-המשפט (מפי השופטת דורנר) קבע, כי הגנת חופש הביטוי פרושה גם על ה"ביטוי המסחרי", וכי במסגרת האיזונים הנדרשים לא די בחשש כלשהו לפגיעה כלשהי ברגשות הציבור כדי לפסול ביטוי כאמור.
המשך...
החוק מחייב את המעביד לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור.
בין היתר נקבע בחוק, שהמעביד חייב:
(1) לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה בשל הטרדה מינית או התנכלות ולבירור התלונה;
המשך...התכנים באתר זה מורכבים ממידע משפטי כללי ומעמדות אישיות ואינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי פרטני. בכל עניין מומלץ להוועץ בעורך-דין בעל מומחיות בתחום.
זכויות היוצרים בפרט והקניין הרוחני בכלל באתר, לרבות בתכניו, שייכים לעו"ד גלית עופר.
